למרות שאני אחת שמנסה בכל מצב להפוך לימונים ללימונדה, לפעמים גם לי יש ימים קשים של צרחות מחרישות אוזניים, שקיות אשפה שנשפכות על הנעליים ומעדנים שמתפוצצים בתוך האוטו.
השקיעות הן אלו שמאפסות אותי ומזכירות לי כמה הוא אוהב ורוצה לשמח אותי במשהו סימלי וקטן כמו לצבוע את כל השמיים בצבעים מרהיבים, וכל זה במיוחד בשבילי.
אני עוצרת רגע את הצרחות ואת האיומים המחנכים שלא תורמים מאומה, עושה הפסקה עם המקלחות, יוצאת החוצה ומסתכלת על התמונה הנפלאה הזו שעוד שנייה תעלם.
מה רבו מעשייך ה'!
מה זה בשבילך לצבוע את השמיים בכל גווני הקשת. מה זה בשבילך להזיז הרים ולפתוח ימים.
כל אלו הם כלום לעומת גדולתך וכוחך בעולם.
אז אנא ממך, שמע את תפילתי ועשה שהיום הם ילכו להתקלח לבד.
בעצמם. בלי שאצעק. רק הפעם.
כדוסית שאמורה להודות, להתפלל, להודות, לברך, להתפלל וכו', מרוב הבלת"מים מצד אחד ומרוב השגרה מהצד השני, זה לא ממש משאיר לי זמן או כוח להתחבר ליופי שבבריאה ולראות את גדולתו של הקב"ה בעולם הזה.
אני עוצרת רגע את הצרחות ואת האיומים המחנכים שלא תורמים מאומה, עושה הפסקה עם המקלחות, יוצאת החוצה ומסתכלת על התמונה הנפלאה הזו שעוד שנייה תעלם.
מה רבו מעשייך ה'!
מה זה בשבילך לצבוע את השמיים בכל גווני הקשת. מה זה בשבילך להזיז הרים ולפתוח ימים.
כל אלו הם כלום לעומת גדולתך וכוחך בעולם.
אז אנא ממך, שמע את תפילתי ועשה שהיום הם ילכו להתקלח לבד.
בעצמם. בלי שאצעק. רק הפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה