מה נשתנה?

לעיתים, אנו לא מצליחים לראות באופן מידי את השינויים שקורים בחיינו.

אך אם נסתכל מצד, מלמעלה, או מכל כיוון שרק תרצו, בהחלט ניתן לזהות את השינויים ואף לטפוח איזו טפיחת שכם עצמית קטנה. 

אחד השינויים הגדולים שעשיתי בתקופה האחרונה הוא הרצון לחיות את החיים לא בדיעבד.
לא לעשות דברים כי "זה מה יש" או כי "אין מה לעשות".
אגב, אלה שני הביטויים שקצת מרגיזים אותי בגלל הפסיביות שבהם.
נולדנו לפעול, לעשות, להשפיע וליצור. אז למה להתחבא מאחורי "אין מה לעשות"? שהרי תמיד יש מה לעשות.
תמיד!


בשלב מסויים בחיי הבנתי שאם אני לא אחיה בהתאם לבחירות שלי 
ולפי הרצונות הטבעיים שלי, אני אמצא את עצמי בגיל 80 מספרת לנכדיי כמה החיים חמקמקים ובלתי מספקים.
בינינו, הכי קל להאשים את החיים.


החלטתי שלא בא לי להסתתר יותר מאחורי אילוצים וקשיים. 

בא לי צבעוני, חי וקופצני. 
בא לי לשמוח ולקבל החלטות שייקחו אותי קדימה.


השנה מצאתי את עצמי עוזבת עבודה שקראתי לה משרת 
החלומות כי הבנתי שהיא כבר לא החלום שלי יותר. 


השנה הבנתי שאני לא רוצה לבזבז עוד רגע בחיי על לשנוא את ה- 25 קילו שנוספו לי ב- 20 השנים האחרונות.
 
הבנתי שאני רוצה ויכולה לקבל את עצמי מבלי להיות הגרסה המושלמת של עצמי שנמצאת אצלי בראש כבר כמה עשורים.


השנה התחלתי לפעול למען היעוד שלי והכרזתי לעצמי על עצמי בקול גדול. 
אז אם תשאלו אותי מה השתנה אצלי השנה, אענה שהכל השתנה.


קיבלתי את עצמי במתנה ואין שינוי שהוא גדול מזה.