טכנאים.
מי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם.
מי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם.
הנה,
למשל, דוגמא רק מלפני כמה ימים.
יש לנו מקרר, שיהיה בריא עד 120 עם אחריות ותעודות. גזעי
לגמרי.
אבל
מה... אינו שומר שבת (מדליק נורות עם פתיחת הדלתות, מדליק את התצוגה, מדליק את
המקפיא... בקיצור, מקרר מדליק שכזה). אנחנו, הדוסים, מצפים מכל אחד שנכנס לביתנו
ישר להיות פנאט ולחזור בתשובה, ולכן כשגילינו את העובדה המרה הזאת התחלנו לחפש
פתרונות מקוריים. הדבר הכי נגיש ופשוט היה להדביק על הצ'ופצ'יקים שמדליקים את
הנורה במקרר סלוטייפ. סלוטייפ, אגב, הוא חברו הטוב של שומר השבת בערב שבת. ובאמת,
זה מה שעשינו בהתחלה. אבל אנחנו אנשים מעשיים ושורשיים והפתרון הזה היה חפיף מדי
בשבילנו, ולכן פנינו לשירות לקוחות. הם לא ממש הבינו על מה כל המהומה, ולמה אנחנו
פונים אליהם בשאלות לרבנים, אבל אם אנחנו כבר מתעקשים אז אכן יש פתרון הנקרא "מתג
שבת", הדורש התקנה ותשלום של 250 שקלים חדשים ומזומנים. 250 ₪ אמנם סכום לא
מבוטל, אבל אורות במקרר בערב שבת דוחים את פתיחת דלתות המקרר למוצאי שבת, ולכן
החלטנו ללכת על זה.
הנציגה
קבעה לנו ביקור של הטכנאי לעוד שבוע וחצי בין השעות 8:00 ל 13:00. מה לא
עושים בשביל "מתג שבת", גם אם מדובר בהמתנה של חצי יום לטכנאי המיוחל.
אבל
הנה היום הזה הגיע, והטכנאי, שנקרא לו ח' או בשמו המלא יחזקאל, הגיע לביתנו.
מפזז
ועליז הוא ניגש למקרר עם המברגה שלו והתחיל בפעולה. אני תפסתי קצת מרחק בסלון כדי
לתת לגבר לעשות את העבודה. מה שאפשר לראות בעיניים אפשר גם לשמוע באוזניים, אז
הסתפקתי בזה.
ח'
הוציא לי את כל הקפואים מהמקפיא ועשה מהם מצעד גאווה על השיש. לאחר מכן הוא הוציא
את המגירה שבמקפיא על מנת לבצע את עבודתו נאמנה. אחרי 5 דקות הוא קרא לי לראות את
התוצאה.
"הנה,
הנה והנה", הוא הצביע לי על 3 צ'ופצ'יקים קטנים ולבנים בצדי המקרר.
"מה
זה?", לא הבנתי על מה אני מסתכלת.
"זה
סוגר לך את האור בשבת", הוא הסביר לי בעמקות רבה.
"איפה
המתג?"
"איזה
מתג?"
כאן
הבנתי, שבעצם קניתי את אפקט הסלוטייפ בצורת צ'ופצ'יקים לבנים ב 250 ₪.
"או.
קיי., ויש על הדבר הזה אחריות?"
"אל
תדאגי, אם יקרה משהו לזה אז בחברה לא יגבו ממך תשלום נוסף".
ממש
לארג'ים החברה הזאת.
אחרי
התקנת ה"מתג", הטכנאי ח' החל בפעולת הרכבה של המגירה מהמקפיא, אותה הוא
הוציא לפני כחמש דקות בעוז רב.
כאן
שוב תפסתי קצת מרחק בסלון . הדברים עפו, והמגירה לא נשמעה לח'. בהתחלה הוא עוד
ניסה להגיד "אוי" ו"אהי", כאילו לא נעים לו ממני שהוא שובר לי
את המקרר, אבל אחרי כשלוש דקות של מאבק הוא כבר שכח מנימוסים ועבר לשימוש
בכוח מוגבר.
המגירה
נחבטה, נפלה, התגלגלה ומה לא. ואני חיכיתי שהוא ישבור לי אותה ואני אכתוב מכתב
בתוספת שיחת טלפון מפולפלת לשירות לקוחות, בבקשה לפצות אותי על הכל כולל הכל ועוד
ארוחה זוגית במסעדה שאבחר.
אבל
מסתבר שח' היה יותר מתוחכם ממני. אחרי 15 דקות של מאבק במגירה העקשנית הוא קרא לי
לזירת האירוע.
"תשמעי,
אני אתקשר לשירות לקוחות ואבקש שיבוא טכנאי ויתקין לך את המגירה הזאת בחזרה".
הסתכלתי
על המגירה (שכל עקרת בית ממוצעת שמנקה את המקרר שלה לפסח תדע להחזיר אותה למקום
תוך 90 שניות), הסתכלתי על ח' הטכנאי.
"אבל
אתה הטכנאי", אמרתי.
"אני
טכנאי אחר. אני מתקין רק מתגים של שבת", או! הנה שוב השם הזה.
"רגע,
אבל אתה בעצמך הוצאת את המגירה הזאת לפני 15 דקות. תחזיר אותה למקום!",
ניסיתי לעודד את ח'.
"זה
לא התחום שלי, וחוץ מזה אין לי כאן את הכלים", בשלב הזה ממש ניסיתי לא לפרוץ
בצחוק. נראה שהמחיר על ההתקנה של הצ'ופצ'יקים הקטנטנים כולל גם מופע אישי של סטנד
אפ. אז זרמתי.
"יש
לי כלים. אילו כלים אתה צריך?", לא וויתרתי לח'.
"אני
גם מאוד ממהר, יש לי הרבה קריאות באזור. אבקש שישלחו לך טכנאי למגירה".
ראיתי
שח' מתחיל להיכנס ללחץ ולכן החלטתי לשחרר קצת את המתג... אה, רסן.
"או.
קיי., ותוך כמה זמן הטכנאי של המגירות יבוא?", שאלתי את ח'.
"שבוע,
שבוע וחצי. צריך לדבר עם שירות הלקוחות". טכנאי עסוק, אין מה לומר. בטח אלפי
אנשים נתקעו עם מגירות בחוץ ורק מחכים לישועה.
"אז
אתה אומר לי להיות ככה בלי מגירה שבוע וחצי עד שהוא יבוא?", סיכמתי איתו את
הנושא.
"כן",
אמר בביטחון ח' והתחיל לאסוף את חפציו.
"בסדר.
תשמע, יש עוד איזו בעיה עם הגלגלים. תוכל לקבע אותם?", כשח' שמע את זה הוא
עזב את כליו, שכללו מברגה ומפתחות, והסתכל עלי ארוכות.
"לא
כתוב לי כאן בטופס שאני צריך לטפל בגלגלים. אין לי כאן את הכלים לזה, וזה בכלל לא
התחום שלי."
"אתה
רק מתקין מתגי שבת", השלמתי את דבריו של ח'.
"נכון!",
שמח הוא שהבנתי אותו כה מהר.
"את
חייבת לי 250 ₪", אמר ללא פקפוק ח'.
"ואתה
נותן לי אחריות?"
"אני
אשים לך אותה בתיבת הדואר", תודו שאכן מדובר בשירות א-א.
"למה
בתיבת הדואר? אני כאן", ניסיתי להבהיר לח' את האווילות שבדבר.
"השארתי
את הטפסים באוטו", הסביר ח'. כל הכבוד, בא מוכן!
"אז
250 ₪..." המשיך הוא.
"אשים
לך בתיבת הדואר", לא ריסנתי את עצמי ועניתי בלי לחשוב.
פניו
של ח' הכחילו, הלבינו והצהיבו בו זמנית.
"את
צוחקת עלי?", שאל ח' ונראה כנעלב.
אני
צוחקת עליו? כל הביקור הוא בידור אחד גדול שעולה לי 250 ₪ על כלום, ואני צוחקת
עליו.
הוצאתי
את ה 250 ₪ ונתתי לח'.
"אתקשר
לשירות הלקוחות בקשר לטכנאי", סיכם הוא ופסע לעבר הדלת.
"זה
בסדר. אני אסתדר עם המגירה", הרגעתי אני את ח' וסגרתי אחריו את הדלת.
עם
250 ש"ח פחות בארנק, ושלושה צ'ופצ'יקים במשקל כולל של 7 גרם ביום טוב במקרר,
ניגשתי למגירתי המסכנה ששכבה יתומה על הרצפה.
אחרי
דקה וחצי של "התקנה" בעזרת כלים מיוחדים (שתי ידיי) המגירה היתה במקומה
מאושרת ושמחה, ואני הגעתי למסקנה שבאמת אתקשר לשירות הלקוחות אבל לא בשביל להזמין
טכנאי.. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.
******
שימו לב, צרכנים יקרים!
במידה וקיבלתם שירות לא טוב,עבדו עליכם בעיניים,קניתם מוצר
פגום?! פנו למועצה לצרכנות, אל תוותרו על זכויותכם !
פגום?! פנו למועצה לצרכנות, אל תוותרו על זכויותכם !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה