מולטי פונקציונלית

"במה את עובדת?"

שאלה שגורה ולגיטימית בקרב העם בתחילת ההיכרות.

שאלה שתמיד מחזירה אותי למקום של התגוננות רגעית, כשתשובה לשאלה זו כמעט אף פעם לא יכולה באמת לשקף אותי כ- אני.

במה אני עובדת - מאיזו בחינה? מבחינת "מאיפה אני מקבלת משכורת" או מבחינת "במה אני טובה" או מבחינת "מה השאיפות שלי"?

לאורך הרבה שנים הרגשתי כעוף מוזר.

מהחוויה הזאת אני יכולה להגיד בפה מלא- לא כיף להיות עוף!
ובטח לא אחד שנראה מוזר!

למה הרגשתי ככה?
כי הייתי שונה בצורת החשיבה שלי ובחלומות שלי וממש ממש רציתי להיות דומה ושייכת. מה שנקרא בפי העם "נורמלית".

לא הלכתי עם קרעים ולא צבעתי את שיערי לסגול.
לא התמרדתי, כי לא היה על מה וזו לא הייתה המטרה. פשוט ידעתי שהראש שלי חושב קצת אחרת והלב שלי מרגיש אחרת.

שנים ארוכות ניסיתי להכניס את עצמי לתלם ולהגיד לעצמי שעם עבודה קשה אני אוכל להיות כמו כולם.

אבל זה לא ממש עבד.

אחרי שסיימתי את שנת השירות הראשונה שלי, נרשמתי ללימודי צילום ב"קמרה אובסקורה". מהלך שלא ממש נהוג במגזר.
לא מכירה הרבה דוסיות שנרשמות ללימודי צילום בגיל 19 ועוד במעוז חילוני כמו תל אביב.

אחרי שהמהלך לא קיבל את אישור ההורים, דהיינו לא קיבלתי מימון ללימודים,
החלטתי לבטל את ההרשמה ולעשות עוד שנת שירות והפעם רחוק מהבית.
שיתגעגעו קצת, מה יש.

כאחת שרצתה להתחתן בגיל צעיר ולטרוף את החיים בהולדת תריסר זאטוטים - ללכת ולעשות שירות לאומי שנה שנייה נחשב כמהלך פזיז ולא אחראי.
אבל מ'כפת לי!
הלכתי, עשיתי וזו הייתה אחת השנים הטובות שלי!

לאחר מכן נרשמתי ללימודים אקדמאיים בבר אילן כשתוך כדי הלימודים אני מתחתנת ויולדת את שתיי בנותיי הגדולות.
אולי לא הצלחתי לסיים עם תואר ביד אבל בהחלט יצאתי עם המון נסיון חיים ועם ידיעה ברורה שאני אחת שממצה מאוד מהר.

לאחר שהבנתי שלימודים של כמה שנים זה לא דבר שאני יכולה לעמוד בו כי אני משתעממת מאוד בקלות, הלכתי על לימודי תעודה.

וכך יצא שלמדתי גרפיקה, אומנות עולם, תכשיטנות, ייעוץ נישואין, תקשורת, הנחיית קבוצות, הדרכת כלות, עיצוב בזכוכית ועוד ועוד.

כשתוך כדי אני עובדת בשלל עבודות שונות ומשונות ותמיד פורשת בשיא.

אני תמיד אומרת שלא היה מעסיק אחד שפיטר אותי... עדיין J.

אני ממצה והולכת.
וכשאני ממצה - לצערי כמעט אי אפשר לעצור אותי מלחפש דבר אחר.

ואל תחשבו שיש לי בעיה להתחייב או לקחת אחריות.
לא ולא.
ב"ה אני נשואה ואמא לילדים. יותר מחוייבות מזה- אין.

אני יכולה להגיד שאני יכולה ללמוד כל תחום אפשרי מאוד מהר.

למשל, נקלעתי למצב משפטי מורכב שנמשך 4 שנים, בסופו קיבלתי הצעה ממשרד עורכי הדין אותו שכרתי בשביל הייצוג, לעבוד כעוזרת עו"ד.

כמובן שסרבתי.
במשך ארבע שנים כל מה שעשיתי להנאתי היה לקרוא פסקי דין ולהגיש תביעות, מי לא היה ממצה.

הייתי מורה לאומנות לכיתות גבוהות למרות שאין לי תעודת הוראה, עבדתי כעוזרת יועצת שיווק למרות שלא למדתי שיווק מימיי, קידמתי אתרים למרות שאף אחד לא לימד אותי את זה בצורה מסודרת, קיבלתי הצעה להוציא ספר ילדים אותה טרם מימשתי, ומנגד קיבלתי הצעה לעבוד כאסיסטנטית וטרינר שגם אותה טרם מימשתי.

במהלך השנים עסקתי בהרבה תחומים, הרבה פעמים בו זמנית.
וכל זה כשהילדים קטנים והניהול השוטף של הבית הוא עליי, כי בעלי הוא המפרנס העיקרי. 

עבדתי מהבית, עבדתי בערבים, עבדתי משרות מפוצלות, כל הזמן עבדתי.
הדבר שהשתנה כל פעם זה ה- "במה".

אני סקרנית, אני לומדת, מתקדמת, ממצה ועוברת לדבר הבא.

אתם מבינים למה שנים הרגשתי כמו עוף מוזר?

החברה שלנו רוצה לראות יציבות ושגרה.
מאוד קשה לחברה לקבל בן אדם שכל הזמן פורש בשיא למרות שכביכול אין לו סיבה לפרוש. רק אני יודעת את הסיבה לכל העזיבות שלי- אני מרגישה שאני יכולה יותר במקום אחר והחיים קצרים מדיי כדי לבזבז אותם על דריכה במקום, אז שלום!

עליי להיות גלויה איתכם ולהגיד שכל הפריבילגיות האלה של "לקום ולעזוב" מתאפשרות לי בזכות בעלי והבנתו.
כשבעלי התחתן איתי הוא לא תאר לעצמו כמה מהר אני מחליפה חלומות ויעדים.

עם הזמן הוא למד פחות להגביל (לך תגביל רוח נושבת!) ופחות לקוות שאני באמת אפרנס מתישהו באופן סדירJ

שנים ניסיתי להתמיד ולהגיד לעצמי שאני מפונקת וחסרת אחריות, ושעובדים לא כי רוצים אלא כי צריך - אבל זה לא עבד אצלי. פשוט לא!

למרות הפידבקים של המעסיקים, והרבה פעמים גם השכנועים שלהם, אני יודעת שאם אני נשארת- אני נחנקת, ועם הזמן פשוט אחדל להיות אני.
נשמע דרמטי אבל זו האמת.

לאחרונה הבנתי שיכולת המיצוי המהיר שלי, זה לא חיסרון אלא יתרון.

בזכות זה אני חובקת המון ידע שבא מנסיון אישי ולא מתוך ספרים באופן עיוני.
בזכות זה אני מכירה הרבה אנשים שמגיעים מתחומים שונים וממש מגוונים.
בזכות זה אני יכולה להשתלב כמעט בכל עבודה ולהצליח בה, ובזכות זה אני ממשיכה ליצור ולדייק את עצמי.

החיסרון היחיד הוא – החברה שעדיין מתקשה לקבל הזויה שכמותי.

לפני כחודש נתקלתי בסרטון טד יוצא דופן.

בסרטון המרצה מסבירה שבעולם הזה ישנם כמה סוגים של אנשים.
ישנם המומחים- שהם מתמקדים בתחום אחד וחוקרים אותו לעומק.
וישנם מולטי פונקציונליים- שהם חוקרים תחומים רבים אבל לרוחב ללא התעמקות בתחום אחד.

העולם אינו שלם ללא אחד מהסוגים.

כשיש לי את הידיעה הזאת, אני יודעת שקיבלתי מתנה ועליי להוקיר אותה ולמצותה עד תום.

כי בינינו, "מולטי פונקציונלית" בקורות החיים נשמע די טוב, לא?

(לכל המעוניינים לראות את הטד המקסים בנושא "מולטי פונקציונלי"- לחצו כאן)